שביתת הרעב הסתיימה, מה עכשיו?
29/05/17
שביתת הרעב של האסירים הפלסטינים נמשכה 41 ימים ולילות, בהם מאות אסירים לא אכלו ולא שתו במטרה להקל את תנאי הכליאה המחפירים בבתי הכלא הישראלים. הם שבתו רק כדי לקבל את אותם תנאים בסיסיים שמובטחים לכל אסיר- ביקורי משפחה, אפשרות להצטלם על הילדים, ספרי קריאה, לימודים ועוד. בשב״ס ובמערכת הפוליטית אוהבים לדבר ״עסקים״: ניהלו או לא ניהלו מו״מ, נתנו או לא נתנו בתמורה, מי זכה ומי הפסיד, כאילו מדובר בעסקת חליפין ולא בזכות לחיים בכבוד- גם בתוך הכלא. אז הפעם זה הצליח, כמו שבדרך כלל קורה - שביתת הרעב הכריחה את שב״ס לקבל חלק מדרישות האסירים, למרות שבשב״ס ובמשרד לביטחון פנים מכחישים שניהלו משא ומתן. רק שבדרך, עשרות מהאסירים אושפזו בגלל שנאבקו על זכויותיהם הבסיסיות כבני אדם, ובנס השביתה הסתיימה גם הפעם בלי אבידות בנפש. שביתת הרעב היא הדרך היחידה שבה האסירים מצליחים למשוך את תשומת הלב של התקשורת והציבור הישראלי למצבם, וגם זה בקושי - מדיון על זכויות בני אדם, גם מאחורי סורג ובריח, התקשורת התמקדה בנושא ההזנה בכפייה, והאם יתבצע הפעם הליך שכרוך בעינויים. אפילו דיברו על הטסת רופאים מחו״ל כדי להזין את האסירים בכפייה. ברגע שהשביתה מסתיימת - התקשורת חוזרת להתעלם לחלוטין מהנושא, למרות שאלפי אסירים פלסטינים עדיין נמצאים בבתי הכלא בישראל. אבל אנחנו לא התעלמנו: כ-1,000 פעילות ופעילים של זזים הציפו את הנהלת השב״ס במכתבים, כדי להזכיר להם - ולכולנו - שלכולם, גם לאסירים מורשעים, מגיעות זכויות בסיסיות. השביתה הסתיימה, אבל אנחנו נמשיך להיאבק על הזכויות של כולם, בלי יוצא מהכלל.